אני נכנסת לבית שלה בשער הכניסה ניצב שלט " זהירות כלב נושך" השלט הזה סימבולי כל כך בחייה של חנה גולן.הכלב שמתקרב אליי קטנטן חמוד,אפרפר כזה .. אני מתכופפת אליו ומלטפת אותו . כמו השלט הזה גם לחנה יש שלט בעיר שנבנה על ידי אנשים שלא יודעים לפרגן, אנשים שמונעים מנקמות אישיות ואולי אף ממקרים בהם הם באמת מרגישים שנפגעו על ידה .. אבל חנה ,להפתעתכם איננה מלכת השלג, גם לא מלכת הקרח, או אדם חסר לב . חנה היא אישה עוצמתית שיודעת בדיוק מה היא עושה . בהמשך השיחה היא מתארת את האופן בו היא רואה את הדברים כ"פירמידה" . מלמעלה אתה רואה את כלל התמונה
ככל שתפקידך בכיר יותר מחובתך לראות את הכלל אל הפרט, מן התמונה הגדולה אל חייו האישיים של האדם הפרטי. שיחתנו מתחילה עוד בשנותיה הצעירות ,כאשר נותרה אם לשני ילדים רכים, לאחר גירושים. חנה לא מתביישת לספר שעבדה קשה מאוד בתקופה ההיא במשק בית ובשטיפה של חדרי מדרגות בכדי למלא את הבית במזון בסיסי לילדיה הקטנים ובכדי לממן את לימודי ההוראה שלמדה בעת ההיא.היא הייתה אם צעירה מונעת מכוח האינרציה לשרוד, לצמוח ולהתפתח.ומי יוכל לומר שלא התפתחה
אני יושבת לי בחצר ביתה היא הכינה לי קפה והניחה פירות על שולחן הזכוכית שהתאים בדיוק למשטח הדק בפינת החמד שלה. היא מראה לי צד באופייה שלא רבים זכו לראות ולהכיר בה . אישה אימהית,אצילית,חדה מאוד,רגישה משהו למרות שמנסה להסתיר.. לאט לאט במהלך השיחה היא נפתחת עוד ועוד והעיניים שלה מדברות גם הן.היא מדברת ובראשי עוברות מחשבות..כמה היא עברה בעיר הזו במשך שלושים וחמש השנים שהיא כאן, איזה קשר מיוחד היה לה עם רון ז"ל שקרא לה " חנוש" והיה נכנס אליה הביתה מבלי לדפוק בדלת וזאת בדרכו לביתו שנמצא באותה שורת הקוטג'ים.. איך שני האנשים האלו בנו עיר
נכון, יש הרבה סיפורים . בטוח היא טעתה במקרים מסוימים,בטוח גם צדקה באחרים אבל,הציונות,האש בעיניים,העשייה ממקום של אהבה אמיתית לעיר..זה שם. תמיד היה שם .אני מספרת לה על ייסורי המצפון שלי כאימא , על כך שאין לי זמן לילדים שלי והיא עונה בחיוך ש"העיקר זה האיך ולא הכמה " אני מקשיבה לעצתה , קחי כל ילד בנפרד לזמן קצר,תני לו אפילו חצי שעה..אבל תהיי נטו שלו במחצית השעה הזו . בראש שלי ממשיכות המחשבות , איך האישה החמה הזו יכולה להצטייר כדיקטטורית מול אנשים מסוימים? התשובה הייתה ברורה לי כמו השולחן שניצב מולי. עוצמה . לאנשים קשה לקבל עוצמה.ובייחוד כאשר אתה מנכ"ל של עיר מסובכת כמו אריאל,כאשר אתה חותך בבשר החי ומקבל החלטות קשות תוך ידיעה שתספוג אליך אש . אבל חנה ממשיכה ואומרת " אני אהיה נאמנה לרון עד יום מותי..לא עד יום מותו" וכאשר הוא היה מטיל עליי משימה – אני הייתי מבצעת גם אם לא הייתי מסכימה עם כל מה שאמר,הוא היה ראש העיר.ואני כפופה לו
את הקריירה שלה התחילה בחינוך עוד כשבית הספר היחיד בעיר נראה " בית ספר אריאל" . היא לימדה בבית הספר ואהבה כל רגע.הקידום הטבעי היה לחנך , לנהל חטיבת ביניים כסגנית של שרה כהן אורגד זיכרונה לברכה ולהקים ולנהל את בית הספר " נחשונים" .היא ידעה מההתחלה שתהייה שם בין שלוש לחמש שנים . רון ז"ל שהיה שכן וחבר משפחה משך אותה לעבוד לצידו בתפקידים שונים במהלך השנים
בכל פעם שיתפה חנה את הבעל והילדים בלבטים ובהחלטות משום השפעתן כל כלל המשפחה ומשום מהותה כאשת משפחה לפני הכול. תמיכת המשפחה היא למעשה הכוח המניע של חנה
בתקופת שליחותה במוסקבה ,שם ניהלה את בית הספר הישראלי מטעם משרד החוץ ומשרד החינוך ביקר רון ז"ל בביתה מספר פעמים בכדי לחפש מקורות לקידומה של העיר אריאל. רעיון ה"עיר החכמה" לא נתן לרון ז"ל מנוח והוא חיפש לקדמו בכל דרך אפשרית . חנה הכירה לו את פרופסור וליכוב, יועצו דאז של הנשיא ילצין בתחום של טכנולוגיות מתקדמות . ידידות נפלאה נרקמה בין רון ז"ל לבין הפרופסור המכובד כאשר חנה משמשת כאשת הקשר שלהם .באחד מן הביקורים, הצטרפה הגברת דורית נחמן לנסיעתה של חנה לעיר המדע בה הופעל דגם של "עיר חכמה" . גם כשלא נכחה פיסית באריאל, המשיכה חנה לפעול למען העיר יד ביד עם רון ז"ל
במשך השנים הארוכות בהן עבדו יד ביד חנה ורון ז"ל, הוא לימד והכשיר אותה , הכיר לה את האנשים והקשרים החשובים לאריאל בארץ ומחוצה לה כאשר היא משמשת כיד ימינו
"לא תמיד היה קל לעבוד איתו היא אומרת.. השנתיים הראשונות היו קשות במיוחד היא ממשיכה" . רון ז"ל לא היה אדם קל .. היא אומרת שהוא היה סוג של גאון ואלו הם אנשים לא קלים אך מרתקים והוא היה מרתק במיוחד
לעיתים, כאשר הוא ידע שאני אתנגד למהלך כלשהו היה מוביל אותו ללא ידיעתי ואני הייתי מגלה על המהלך בדיעבד..אך תמיד גיביתי את המהלכים וההחלטות . את האש הייתי מושכת אליי כי אלו היו היחסים בינינו . הוא ראש עיר פוליטי ואני המגן האנושי
הרבה אנשים חושבים שסובבת אותו לפי רצונך אני אומרת והיא, עונה בחיוך גדול ,אפילו גאה משהו "את רון אי אפשר לסובב" . היא משפילה מבט ואומרת " אני מדברת עליו כאילו הוא כאן
היא מספרת על התקופה שנכנסה לתפקיד מנכ"ל העירייה . זו הייתה אז בגירעון של מיליונים ועמדה בפני איום של מינוי חשב מלווה מטעם משרד הפנים. משרד הפנים דרש להכין תכנית הבראה אך רון צעק " אני לא חולה! אני לא צריך הבראה אנחנו צריכים עוד תקציבים מהממשלה" בשיחות בין השניים היה ברור כי אין מנוס וחנה החלה יחד עם מנהלי האגפים בהכנה של תכנית לצמצום ההוצאות . העבודה על התכנית נמשכה בפועל כשלוש שנים . בתקופה ההיא זה היה כמו להיכנס לתפקיד שאין לך הרבה ידע בו והיא לא התביישה ללמוד . פנתה למנכ"לים רשויות שונות כגון רעננה, כרמיאל, פתח תקווה רמת גן ועוד..
"החכמה לא נמצאת במקום אחד או אצל אדם אחד" היא אומרת , לכן, חשוב לבדוק במקומות אחרים ולדעת שאתה עושה נכון.. זו דרך שמנחה את חייה הקרייריסטיים של חנה בכל תפקיד או מקום בו היא נמצאת
כשנכנסה לתפקיד עמד מספר עובדי העירייה על כ 450 עובדים ותכנית ההבראה הכלכלית דרשה צמצום ישיר בכוח האדם בכדי להציל את העירייה ואת כלל עובדיה , אחרת היו העובדים כולם סובלים מהלנת שכרם ואנו מיודעים על רשויות
שעובדיהן חוו הלנת שכר בארץ. לכן, ראשית פוטרו כלל הפועלים הפלסטינים , חלק מן העובדים שהיו זכאים לפנסיה הוצאו לגמלאות , חלקם הועסקו על ידי המתנ"ס וחלק מהם פוטר. הפעולות הקשות הללו נעשו בידיעה ובהסכמה נלאה של ועד העובדים שהבין היטב את הבעיה הקשה והיה שותף מלא להצלחת תכנית ההבראה. בכדי לעמוד בתשלומי המשכורות במועדן נעשו מאמצים אדירים , כמו כן סוכם גם על קיצוץ של חמישה אחוזים במשכורות.מנהלי האגפים היו אלו שקבעו את מספר העובדים שיוותרו במערכת ואת מספר המפוטרים. מתוקף תפקידה הובילה חנה את המהלך , לא ברחה מאחריות או הסתתרה מאחורי המנהלים או מאחורי ראש העיר.נהפוך הוא, כמו שהיא אומרת " היה לי קשה מאוד לפטר אנשים שאני מכירה.הורים של ילדים שלימדתי ,תושבים שאני מכירה שנים . כאב לי מאוד אבל לא הייתה ברירה ועמדתי בחזית באומץ, ובנחישות .. את כאבי האישי פרקתי בבית, על כתפו של בעלי ". זה היה או קיצוצים או חשב מלווה .היא יודעת ששם החל לדבוק בה הכינוי " מלכת הקרח" אך, לאחר שהתכנית הצליחה היא אומרת בגאווה "קראתי לתקופה הזו מהבראה להמראה" לאור הצלחת תכנית ההבראה נותרו עודפים תקציביים שאפשרו לחזק תחומים נוספים. בכל פעם תחום נוסף
בנחישות מקצועית החלה חנה לפעול להתמקצעות העירייה ופעלה להכנסת תו תקן מוכר במכון התקנים הישראלי והבינלאומי "איזו 9200" . היא בפירוש לוקחת עליו קרדיט עם חיוך ניצחון גדול ומציינת כי בכל שנה כלל המערכת נבחנה שוב על מנת לעמוד בקריטריונים
אני לא מלכת הקרח
כאשר היא חוזרת שוב לדבר על החינוך אומרת כי גדולתו של ראש העיר לזהות בעיה ולפעול באומץ ונחישות בכדי לשפר ולתקן .. " אנחנו לא התעלמנו מבעיות ועל אחת כמה וכמה לא בעיות בתחום החינוך . נושא החינוך הנו אחד הנושאים המרכזיים שעמד מול עיננו .היא מספרת על מהלך שהיא הובילה לבנייה של תכנית אסטרטגית כוללנית בתחום החינוך באריאל בשיתוף פעולה עם צוות של מומחים בשיתוף מלא של משרד החינוך , מנהלי בתי הספר בעיר וועדי ההורים . בניית התכנית האסטרטגית הייתה תהליך שנמשך כשנה , אושר לאחר מכן במליאת המועצה ויצא לדרכו. "כל אדם בר – דעת יבין וידע שתוצאות של תכנית שכזו נראות לאחר מספר שנים .. היא מחייכת ואומרת " מהשנה שעברה כבר ניתן לראות תוצאות בהישגים המורים והמנהלים עושים עבודת קודש ואנו ככלל צריכים לברכם כי בשנה זו זכתה אריאל בשני פרסים . פרס מחוזי ופרס החינוך הארצי . היש גאווה גדולה מזו? היא שואלת ..הייתה לנו תכנית בת חמש שנים
תכנית לצמיחה ותיקון והיום ניתן לראות תוצאות . בזמנו הייתה "זליגה" של תלמידים לבתי ספר מחוץ לאריאל. זו הייתה סכנה למערכת החינוך העירונית
היא ממשיכה ומספרת על עייריה שזכתה מדיי שנה בפרס על ניהול תקין ..שוב מחייכת ואומרת , את חושבת שככה סתם המדינה מחלקת פרסים כאלו? אריאל זוכה בהם באופן רציף . העירייה והחברה העירונית חייבים לעבוד בשקיפות ומבוקרות על ידי משרד הפנים , תמיד תחת עינה הפקוחה של המדינה
כשהחלה חנה לעבוד עם רון , עוד לפני שנים , המתנ"ס היה חלק מן העירייה .היה צורך להתחבר עם החברה למתנ"סים משום שעובדי המתנ"ס היו עובדי עייריה . היא יצאה לפגישות והעמותה החלה לקרום עור וגידים .גם שם, כמובן הדרך לא שגתה בשושנים ..כל מה שקשור לאריאל מגיע אחרי מאבקים קשים . זו לא עיר רגילה .. זו עיר שצריך להילחם עליה .צריך לדעת על איזה שולחן לדפוק.צריך לדעת על איזה כפתור ללחוץ והקשרים שיש לי הם הקשרים שמובילים לעשייה אמיתית .רון ז"ל הכשיר אותה שנים לנהל את העיר. היא מכירה את העירייה על בוריה . את התכניות האסטרטגיות ותוכניות העבודה העתידיות. יודעת אותן בעל – פה.. את החומרים שהכינה לרון ז"ל לפני כל פגישה , תחקירים עמוקים , תקציבים, לילות נטולי שינה .. היא זוכרת בעל פה
לדבר על רון ז"ל קשה לה העיניים מיד מושפלות וככה, רואים געגוע , כאב. כששוחחנו על יום פטירתו אני מזהה לחלוחית בעיניה . היא איבדה חבר קרוב מנהיג ולוחם שלצידו ואיתו צעדה שנים רבות. לפני מספר חודשים שאלתי אותה האם היא מתכוונת להגיש מועמדות לראשות העיר..היא ענתה שהיא עדיין לא יודעת ..תלוי מאוד בדעתם של בני משפחתה , אם יש בה כוחות ..אבל האהבה לעיר מנצחת והיא מוכנה למאבק נוסף . חנה היא אדם שיודע לנצח במאבקים
בפרסומים האחרונים של יום העצמאות היא מספרת לי , הופתעתי לגלות שהושמט הלוגו של " גוונים " חשבתי שמדובר בטעות היא אומרת אבל מסתבר שלא .. ההוראה להשמיט את הלוגו ניתנה מלמעלה, כי הלוגו מזוהה עם חנה גולן . והיא תוהה במי פוגעים? בי ? ממש לא ! היא אומרת פוגעים בילדי העיר שלנו
בהוריהם .הם אלו שהופיעו הם אלו שבאמת נפגעו . " אני כואבת את עלבונם , הרי זוהי חברה עירונית !" הקמתה של החברה " גוונים אריאל" בכלל היא סיפור בפני עצמו . עייריה לא יודעת ולא מסוגלת לנהל היכל תרבות . היות והוקם היכל תרבות באריאל היה ברור שיש להקים חברה עירונית לתרבות כבכל עיר גדולה שיש בה היכל תרבות ופעילויות לשעות הפנאי והקהילה ובכל עיר שכזו קיימת חברה עירונית . כך, העובדים אינם עובדי עייריה אך הרגולציה והפיקוח באחריות משרד הפנים והוא תואם את הרגולציה של העיריות. בחשיבה רחבת היקף ומעוף ומתוך ראייה אסטרטגית עירונית , הצעתי לראש העיר , רון נחמן ז"ל לאגד את פעילות המתנ"ס והיכל התרבות תחת קורת גג אחת של חברה עירונית . כך, תהיה שליטה לרשות המקומית על הנעשה היות ונציגי הדירקטוריון הנם נציגי הנבחרים , נציגי בכיר העובדים ונציגים מן התושבים
נעשתה עבודה מעמיקה, כמו בכל תחום אליו אני נכנסת , אני עושה עבודה מקצועית ומקיפה את עצמי באנשי מקצוע וחברים מחברות עירוניות שונות ברשויות אחרות . התכנית העסקית של החברה הינה על סך של 5.6 מיליון שקלים לשנה שנבדקה במשרד הפנים ואושרה על ידו ועל ידי חברי מועצת העיר . אגב, סיעת אריאלי תמכה יד אחת בהצבעה והצביעה בעד
בפועל, הועברו כ2.8 מיליון שקלים לשנה , לתפעול שוטף של היכל התרבות וכלל פעילויות הפנאי ופעילויות הנוער באריאל. את ודאי יודעת , היא מציינת בפני שלהקים חברה מאפס זהו תהליך לא פשוט ולצורך ההקמה וייסוד החברה העבירה העירייה 2.5 מיליון שקלים הון מניות של העירייה בחברה. מתוך הסכום הזה , נרכש ציוד מהמתנ"ס וכלל ציודה של החברה דהיינו.. מחשבים, טלפוניה,ריהוט,ציוד ועוד ועוד.. מי שהקים חברה יודע שאפילו סיכות ועטים למשרד יש לקנות וכאן מדובר בחברה שהמחזור שלה עולה על עשרה מיליון שקלים בשנה . העירייה התנתקה מהחברה אשר כלל תשלומיה חלו וחלים עליה עצמה. לדוגמא, שירות תחזוקת המחשבים שניתן למתנ"ס ולהיכל התרבות קודם להקמת החברה. לכן, החברה יצרה התקשרות עסקית עם חברה מקצועית וכך בתחום הנהלת החשבונות של היכל התרבות שבעבר התנהלה באגף הגזברות של העירייה וכעת לא. מדובר בעלויות ובכוח אדם שיש לגייס . העירייה הורידה מעצמה את אלו אך לא צמצמה את כוח האדם שלה
אני יודעת שמדברים עליי היא אומרת, נו טוב, מה אני יכולה לעשות , היא מוסיפה "לצערי הרכילות היא מזון לאנשים מסוימים בכדי לספק מידע אמיתי צריך לנבור בנתונים אך מי באמת רוצה לדעת את האמת? מי שרוצה, מתעניין ויודע.. את יודעת יפעת, היא אומרת לי ההקמה של חברת גוונים וניתוק המתנ"ס מן העירייה דומה ללידה של תינוק חדש.. צריך לדעת לקבל ולהכיל אותו באהבה רבה ובהבנה. מה שכן, היא אומרת במהלך חיי זכיתי ללמוד הרבה מתפקידים בתחומים שונים ומשמעותיים . בכל פעם למדתי עוד. גם הקמתה של חברת גוונים היה הליך מרתק ומעצים
אני אדם של עבודה לא של דיבורים ובטח לא של רכילויות . בנושא ה"שיפוצים" שעשיתי לכאורה במשרדי "גוונים" הייתי מצפה מחבר מועצה שמתעתד להתמודד על ראשות העיר להתעמק מעט ולנבור בעובדות . אבהיר אחת ולתמיד, לא עשיתי שיפוצים ! לא תכננתי, לא ביצעתי ואין לי מושג כמה עלה מה .. בואי אסביר לך מה היה היא אומרת ולוקחת עט .. היא מציירת לי את החלק העליון של מבנה היכל התרבות ובקומה השנייה היא מציירת את התיאטרון הקטן ( הפרינג''') .. שלא קיבל אישור הפעלה היות ולא היה בו פתח מילוט במקרה של שריפה. בכדי לפתור את הבעיה הזו, פתחו פתח מהתיאטרון הקטן אל תוך החלל ששימש כחצי מחסן ומחציתו השנייה שימשה כחדר תופים . אגב, האשפה שהייתה שם עוד משנות השמונים נזרקה ברוך השם היא מוסיפה ולתופים נמצא מקום בקומה מעל ללא פגע חלילה בשעורי הנגינה .. נהפוך הוא, התנאים שופרו
במחסן/חדר חוגים בנו חדר לשחקנים ופתחו פתח מילוט החוצה, כך שלתיאטרון הקטן נמצא פתרון וניתן היה להפעילו סוף סוף. עד כאן, כלל לא הייתי בתמונה , לקראת סיום העבודות צלצל אליי רון ז"ל וביקש שאבדוק אם ניתן ליצור משרד בשבילי ובשביל מנהלת הכספים , המזכירה ורכזת הגיל הרך בחלל שנותר . גודל המקום לא היה משמעותי בשבילי . העיקר היה שיהיה מקום כי עד נקודת הזמן ההיא נהגתי לערוך את מרבית פגישות העבודה שלי ב" קפה קפה " .. שם הבעלים הואילו בטובם להקצות לי שולחן עבודה . ביקשתי שיצרו " מחיצה" מגבס לא עד התקרה כי היה חבל על הכסף.. למרות שעד היום אינני יודעת מה היו העלויות משום שהעירייה הייתה אחראית על הבניה ושילמה בכספים שניתנו לה ממשרד השיכון להשלמת היכל התרבות. ושם ישבתי.. היא אומרת בחיוך , הדלת מעולם לא נסגרה לא משום שלא היה צורך לסגור אותה אלא משום שהייתה תקועה מהיום הראשון . אלו העובדות . כעת היא אומרת " שיקראו את הכתבה של יפעת ידעו אותן גם המלזים " היא מוסיפה בחיוך
ערב אחד צלצלתי לרון ז"ל ואמרתי לו שיש מכירת חיסול בביתילי ..אגב, רון ידע על כל צעד ולו הקטן ביותר שעשיתי בכל תקופת עבודתי המשותפת איתו .. מכירת החיסול שם קרצה לי משום העלויות הנמוכות . בתקציב של 22,000 שקלים קניתי פינות ישיבה , כורסאות, שולחנות , שידות ושטיחים . הגעתי השכם בבוקר למכירה בכדי להיות ראשונה .. כעת להורים ולסבתות שמלווים את הילדים לחוגים יש היכן לשבת ולהמתין במקום אסתטי ותרבותי
אני שיפצתי ארבעה מתחמים "קפה אינטרנט" שהיה מטונף , החפצים היו שבורים.. את " אולם ברוש" בו מתאמנים הרקדנים של מחולות העמים שהיה מלא בטחב על הקירות , היו בו חלונות שבורים ולדעתי היה מסוכן להימצא בו שלא נדבר על הבושה וההזנחה. המקום השלישי ששיפצתי היה משרדי החינוך שהועתקו למקום אחר .. מקום זה הפך להיות מקום לפעילות לילדים בגיל הרך , חדר יום הולדת וחדר חוגי שח מט והמקום הרביעי הוא " אולם דקל" ששופץ ונצבע ושם פועל כיום הג'מבורי
כל אדם שאוהב את אריאל , אדם בר דעת רוצה היה שמקום מרכזי שמשמש מאות ילדים ומבוגרים מתושבי העיר יהיה מקום נקי ואסתטי . מקום שמכבד את הציבור שנהנה ממנו
כעת, אני אשאל אותך שאלה יפעת , היא אומרת לי " מה פשעתי ? בשביל מי שיפצתי? לעצמי? או לקהילה.."
אפילו אופוזיציונר מובהק צריך לשמוח שנעשים דברים למען הקהילה , הרי גם הוא מייצג את אותה הקהילה. רוע פוליטי הוא מעבר להבנתי . רוע פוליטי מסוכן מאוד לקהילה וההיסטוריה יכולה ללמד מה רוע פוליטי יכול לעשות לבני אדם
הנושא המדובר ביותר בפי המשמיצים הוא נושא "הפאר של המשרדים " גם במשרד שלי וגם במשרדן של הבנות בחרנו רהיטים צבעוניים על מנת להכניס מעט צבע וחיים . בחרתי לי שולחן סגול.. לבנות ורוד.. בהנהלת חשבונות ירקרק זה עולה בדיוק כמו שולחן חום היא מחייכת בהתנצלות .. רק הצבע אחר. תמיד יהיו אנשים שיאשימו אותך כאשר אתה ממלא תפקיד ציבורי
אנחנו מסיימות את הפגישה בחיוך . כשאני ליד השער היא צועקת לי " תזכרי ! זה לא משנה כמה זמן את עם הילדים אלא איך
